גט-הסרט.
ויויאן אמסלם, את חזקה מהחיים, המבט שלך שבר אותי. התסכול והייאוש שלך היו נראים לי הדבר השפל ביותר שאדם יכול לגרום לאדם אחר. אליאור אשכנזי בפנייה נרגשת לגיבורת הסרט גט.
אליאור אשכנזי.
אני בן 17 וחצי .יושב באולם קולנוע עמוס אנשים. רובם מבוגרים.
הגעתי כדי לצפות בסרט "גט" של האחים רונית ושלומי אלקבץ.
הסרט פנטסטי, למרות שהוא ארוך מתיש ובחלק מהזמן אף חיכיתי לסוף.
אבל אני, מי אני בכלל לעומת ויויאן אמסלם ? האשה האומללה, המחכה לקבל גט מבעלה העלוב כבר חמש שנים.
בעלה , אלישע אמסלם, חושב רק על כבודו ומפחד שעל מצחו יהיה כתוב:"אני גבר גרוש".
אני, שעוד לא יודע מהי אהבה, יושב וצופה בבושה באשה אצילית, יפת נפש.מנגד מסתכל על בעלה האגואיסט, הקר המנותק מכל מה שקורה סביבו. אני צופה בסרט וחושב על היחס המשפיל והמזלזל כלפי אותן הנשים רק בשל היותן כאלו.
האנשים באולם היו נסערים, חלקם שאלו מתי הסרט ייגמר, חלקם תהו האם ומתי הוא ייתן לה גט והאם סופו של הצדק לנצח.
מי אתה, אלישע, שתחליט מתי "לשחרר" את אשתך? האם לזרוק אותה כאילו הייתה חפץ ששימש אותך כמה שנים ?, מי אתה שתחליט מה טוב בשביל האשה הזו שכבר עשר שנים חייה אינם חיים.
חמש שנים היא חווה תהליך בתוך בית דין רבני חשוך ומנוכר,
מקום הנשלט בידי גברים שוביניסטים.
"דעי את מקומך, אישה"!
המשפט הזה קומם אותי.
ואם היא לא רוצה לדעת את מקומה?!
מי אתם שתחליטו מה המקום שלה?
מי אתם, רבנים, גברים, שתשתמשו
בכח הזה שיש לכם להחליט מי נשוי ומי פרוד,
שתשפילו אישה? מי אתם שתגידו לאישה
מה הוא מקומה ולא תיתנו לה להחליט בעצמה.
איך אתה מעז לתת לאישה שאתה כל כך אוהב
להיפגע ממך, להשפיל אותה מול כל כך הרבה
אנשים? איך אתה נותן לה להתחנן שתתן לה גט?
היא בסך הכל ביקשה שתעזוב אותה,
ותתן לה את החופש שלו היא זקוקה.
אלישע אמסלם: אתה פרימיטיבי .
כל מה שמעניין אותך זה לשמור על מעט
הגבריות שנותרה לך.
האגו שלך והיכולת לשלוט בכח.
ואילו את: ויויאן אמסלם, את חזקה מהחיים,
המבט שלך שבר אותי.
התסכול והייאוש שלך היו נראים לי הדבר
השפל ביותר שאדם יכול לגרום לאדם.
מסכנה שלי, אני לא אוהב לרחם על אנשים,
אבל הסרט הזה גרם לי להבין שבימנו עדיין יש נשים הצריכות להתחנן בשביל הרצון להתגרש.
נשים הנאלצות להשפיל עצמן כדי "לזכות" במה שמגיע להן על פי דין -גט.
כששואלים אותך , מי את אישה : עני להם אני אישה ואני גאה בזה!
פיזור השיער שלך בבית הדין הרבני יחד עם החולצה האדומה שמביעה מרד הדהימו אותי רק יותר, הכח הלא מוסבר שלך להמשיך והתקווה הזו שנשארה לך גרמו לי לתמוך בך.
השחור והלבן המשעממים הזה גרמו לי להבין פתאום הכל, כמה שאנחנו חיים בתוך עולם מונוטוני, חיים בשביל אנשים ולא בשביל עצמנו, רצים בתוך משהו שציירו אותו אנשים שמכתיבים לנו איך להתנהג ומה ללבוש.
אחרי שעתיים של צפייה בסרט רציתי לשמוע את המשפט :מגורשת מגורשת מגורשת ",וזה לא קרה.
או שאולי כן, כל אחד יבחר את הסוף שלו.
עוד באתר
היא מתה?
בגדתי בה עם גבר
לקוח מהאתר jokopost