webding

לענת 46 ורונן 53 , יש את אחד מסיפורי החתונה המצחיקים ביותר שנתקלתי בהם. הם הכירו בבנק, כשהיא הייתה פקידה צעירה בתחילת דרכה. ברגע שנכנס לסניף שבו עבדה היא לחשה לעובדת שהייתה לידה:"יש לי הרגשה שזה יהיה בעלי." העובדת כמובן צחקה עליה, אך מסתבר שצוחק מי שצוחק אחרון. וזוהי רק ההקדמה לסיפור החתונה ההזוי.

עמית בן-בסט.

 

לאחר שנה של היכרות רונן הציעה לענת נישואין היא מספרת שהם ישבו על הספה ופשוט דיברו על זה:" בואי נגיד שהצעה מיוחדת לא קיבלתי" אומרת ומצחקקת. מהרגע הראשון היה להם ברור שזה הולך לכיוון הזה, וזה קרה באופן טבעי וברור. בתאריך ה 7.6.1993 הגיע היום המיוחל.

בתחילת היום רונן, הפקיד בידי יריב אח של ענת את המזוודה שלו, שכוללת את כל הדברים שחתן צריך-המכנסיים,החגורה,הנעליים והמצלמה. ברגע האחרון, הוא הוציא את טבעות הנישואין מהמזוודה, והם חוזרים ואומרים שזה היה מזל גדול! ענת ביקרה שעות רבות אצל הספר במטרה להגיע לתסרוקת הכי מיוחדת שכלה יכולה לבקש. לאחר שסיימה את הארגונים יריב ורונן באו לקחת אותה מהספר, מכיוון שלא יכלה להיכנס למכונית בכוחות עצמה אלא הייתה צריכה עזרה על מנת לשמר את התסרוקת "הכבדה והגבוהה" היא צוחקת, יריב הניח את המזוודה מלאת הדברים על גג הרכב. אחרי שענת נכנסה לאוטו, יריב התניעה את האוטו ונסע, כשהמזוודה נמצאת על גג הרכב. לאחר שהגיעו לתל אביב, לאולם החתונות, יריב נזכר ששם את התיק עם הדברים של רונן על הגג האוטו. שעתיים לפני החתונה, רונן מצא את עצמו מתרוצץ בין חנויות נעליים ובגדים בתל אביב. לבסוף הוא מצא זוג נעליים, "כשמדדתי אותן זה הרגיש נוח" ומכנסיים. שהם הגיעו לאולם הוא התחיל להרגיש לחץ ברגליים, אך לא חשב לרגע, שהכאבים יהיו כל כך חמורים שבאיזשהו שלב, הוא יצטרך להסתובב בין האורחים והמשפחה עם חליפה עניבה וגרביים.